דלג על בר עליון
בר עליון

סמ"ר אבינעם (פחפח) עמיחי חיימוביץ

בן לאה ושלמה
נולד בכפר עציון
בי"ד בניסן תש"ה, 28/3/1945
התגורר בכפר עציון
שרת בנח''ל, חטיבת הצנחנים, יחידה: חטיבה 623
התגייס בינואר 1962
נפל בקרב
בכ"ג בתשרי תשל"ד, 18/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תעלת סואץ
מקום קבורה: כפר עציון
הותיר: אישה - סנדי, שלושה ילדים - אורית, רוני בת-ציון ולוי-יעקב, הורים ואחות
בן 28 בנפלו

קורות חיים:
אבינעם, בן לאה ושלמה, נולד ביום י"ד בניסן תש"ה (28.3.1945) בכפר עציון. את לימודיו היסודיים התחיל בבית הספר"תחכמוני" בבת ים וסיים בבית הספר "יבנה" ברמת גן. אחרי כן למד בבית הספר התיכון העירוני הדתי בתל אביב וסיים את לימודיו ב"ישיבה יוניברסיטי" בניו-יורק.
אבינעם בילה את שלוש שנות חייו הראשונות בחברת ילדים מאושרת, בנוף הררי קסום בכפר עציון, שהוריו היו מראשוני מייסדיו. עם נפילת הגוש המשיכו הילדים לשמור על קשר ביניהם, וחלמו על שיבה לכפר עציון. אבינעם עבר לגור עם משפחתו ברמת גן, ונוסף על קשריו הממושכים עם חבריו מהכפר, קשר קשרים חדשים עם חברים ישנים.
כילד, אהב אבינעם את הבדיחה, את המשחק ואת מעשי המשובה, אך תמיד עשה הכול בתמימות, ללא כוונה להרע. למרות שובבותו בבית הספר וחוש ההומור שלו בכיתה, ואף על פי שלא הקדיש זמן רבללימודים, היה אבינעם תלמיד טוב. הוא היה חבר בתנועת הנוער הדתית "בני עקיבא", בהנמשך פיתוח הכרתו החלוצית, שנטעו בו הוריו.
למרות שהתגורר בעיר ראה את עצמו כ"קיבוצניק בדרך", וחיי העיר לא נראו לו. בהיותו כבן שש עשרה נסע עם הוריו לארצות הברית, לשם יצאו בשליחות. היה זה משבר קשה לאבינעם, שנאלץ להיתנתק מחבריו בארץ, ושלא אהב את אורח החיים האמריקני. בשל החלפת בתי הספר, לא סיים אבינעם את לימודיו באותה שנה שסיימו שאר בני גילו, והיה עליו לדחות את גיוסו בשנה, אולם רצונו העז לצאת עם חבריו לקבוצה ולשרת בקיבוץ במסגרת הנח"ל, דחף אותו להשלים בחמישה שבועות את לימודי הבגרות ולסיים בהצטיינות.
הוא חזר ארצה בזמן והתגייס עם שאר בני קבוצתו, כשמשפחתו נשארה עדיין בארצות הברית. אבינעם גוייס לצה"ל בסוף ינואר 1962 במסגרתהנח"ל הדתי, יחד עם חבריו הוותיקים מכפר עציון. כחלק ממסלול הנח''ל היו אבינעם וחבריו בשל"ת בקיבוץ שדה אליהו, אך אבינעם לא מצא שם את מקומו. שדה אליהו היה משק מבוסס, ואבינעם לא ראה בו אתגר. הוא רצה לבנות בכוחות עצמו.
אבינעם הוצב לשרת בחיל הרגלים ביחידת צנחנים, ולאחר הטירונות השתלם בקורסים לצניחה ולמ"כים חי"ר. עם סיום קורם המ"כים הוצע לו ללכת לקורס קצינים, אולם אבינעם בחר להמשיך לשרת במסגרת יחידתו כסמל מחלקה. במשך הזמן מונה אבינעם, שכינויו בצבא "פחפח", לרס"פ, ובתפקידוזה שמר על סדר ומשמעת ביחידה. הוא עשה זאת באמצעות שכנוע ומילה מבדחת, במקום הצעקות והעונשים המקובלים. בתקופת שירותו הסדיר השתתף אבינעם במלחמה במסתננים. בתום שירותו הסדיר נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל.
עם צאתו לחיים האזרחיים החל אבינעם ללמוד הנדסת מכונות בטכניון. במשך כל שנות לימודיו חלם על היום שלא ישב רכון על שרטוטים, אלא ילבש סרבל ויצא לעבוד. כשפרצה מלחמת ששת הימים הצטרף אבינעם אל יחידתו ויחד עם חבריו לחם לשחרור ירושלים. במלחמת ששת הימים שוחרר גוש עציון ובני כפר עציון חזרו לכפר עציון. כשהפך החלום הישן לחזור למקום הולדתו למציאות - היה כפרעציון למרכז חייו.
אבינעם היה בין החברים הראשונים שבאו לכפר והצטרף אל חבריו כדי להקים מחדש את ביתם שחרב. בתחילה חשב אבינעם להמשיך את לימודיו בטכניון כחבר קבוצה, אך עם הגיעו לכפר עציון מצא פורקן למאוויו בעבודה השוטפת במשק, והוא ויתר עלהמשך הלימודים והתמסר לחיי הכפר. עיקר פעולתו במשק הייתה במפעל המתכת, שם הצטיין ביכולת טכנולוגית ובכושר ניהול. הוא השקיע את כל זמנו בעבודה, ועשה הכל כדי להובילאת המפעל להישגים. במשק הפך אבינעם ל"פותר בעיות קבוע" בכל הקשור למערכת החשמל, תיקון מכונות ומכוניות - תמיד נכון לעזור, הן בעבודה והן בחיי היום-יום של חבריהקבוצה.
אף שהתרחק מעסקנות היה אבינעם ער לבעיות הקבוצה ולמתרחש בה והיה פעיל בליבון בעיות החברה. לנגד עיניו עמדו תמיד הצרכים הטבעיים של האיש החי במשק. הואאהב את השיחה הקלה והתבטא בהערות ובבדיחות הדעת, אולם מתחת לקליפת הקלילות וההופעה המחוספסת התגלתה נפש רגישה וניכר מוח חושב ומעמיק.
אבינעם שאף ליסודיות, לחקירתכ ל דבר עד סופו ולראייה למרחוק, תכונות שהביאו אותו למחשבה מקורית ומעמיקה, בלי לקבל דברים כפשוטם. היו לו דעות רציניות למדי בענייני העולם, המדינה והחברה, אך הואהעדיף את הגישה העקיפה, האנושית והחיה על פני התבטאות בפומבי. כשדיבר בלטו יושרו וכנותו של אבינעם, שאמר תמיד את אשר בלבו ולא ניסה להתבלט או למשוך תשומת לב. בעיקר ראה אבינעם בעשייה ערך כשלעצמו, היא הייתה העיקר, ובה מצא את סיפוקו האישי.
תכונותיו הפכו אותו למוקד בחיי הכפר, וחברים רבים רחשו לו כבוד. גם בהיותו רחוק מבית הוריו לא נותקו קשריו של אבינעם עם משפחתו. יחסיו עם הוריו היו חבריים, כמעט ללא מחיצות, ונשמרו לאורך כל שנות חייו, גם כשהקים לו בית בכפר עציון.
במלחמת יום הכיפורים התגייס אבינועם וביום כ"ג בתשרי תשל"ד (18.10.1973), ממערב לתעלת סואץ, נפגע אבינעם בעת לחימה בקומנדו המצרי. הוא נהרג והובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון.
השאיר אחריו אישה - סנדי, ושלושה ילדים - אורית, רוני בת-ציון ולוי יעקב, שנולד ימים ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים ואבינעם לא הספיק להשתתף בטקס הכנסתו בבריתו של אאע"ה, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.
לאחר מותו הוקדשה חוברת "במחננו", חוברת קבוצת כפר עציון, לזכרו של אבינעם, ובה דברי חברים על דמותו ועל פעלו. ביטאון הקיבוץ הדתי "עמודים" פרסם רשימהלזכרו של אבינעם. מפעל המתכת בכפר עציון שאבינעם ניהל אותו, טבע לזכרו תבנית נוי ובה דוגמאות של החלקים שייצר המפעל הראשון שאבינעם תכנן וביצע.