דלג על בר עליון
בר עליון

סמל משה טל

בן חנה וצבי-אלימלך
נולד בירושלים בכ"ב בחשוון תשי"ד , 31/10/1953
התגורר באלון שבות
שרת בחיל שריון, נח''ל, יחידה: חט' 500
התגייס ביולי 1971
נפל בקרב בכ"ט בתשרי תשל"ד, 25/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים-הר הרצל
הותיר: אשה, בן, הורים, ארבעה אחים ואחות

בן 20 בנפלו

קורות חיים:
משה, בן חנה וצבי-אלימלך, נולד ביום כ"ב בחשון תשי"ד (31.10.1953) בירושלים. בעיר הולדתו למד בבית הספר היסודי "נוה עציון", ואחרי כן המשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "ישיבת בני עקיבא" בכפרהרא"ה ובישיבה התיכונית קרית חינוך "מבשרת ציון", במבשרת ירושלים.
משה היה התלמיד המצטיין בכיתתו בבית הספר היסודי והשתתף בכל פעילות חברתית שנערכה שם. יתר על כן היה חבר בתנועת "בני עקיבא", בשבט "מוריה", בסניף ירושלים, וברבות הימים גם הדריך בתנועה.
לאחר שלמד שנתיים בישיבה בכפר הרא"ה - ישיבה שלמדו בה גם אביו וגם אחיו הבכור - יצא להקים ישיבה במבשרת ירושלים. לדברי רבו, היה הוא מעמודי התווך באותה חבורה, שהתנדבה למלאכת ההקמה ובקשה לשמש דוגמה ומופת לתלמידים הצעירים. הוא רצה להיות שותף ליצירה ולעשות את הדברים במו ידיו; וכך עדר וסיקל והשקיע זמן רב בטיפוח הישיבה ובבנייתה.
כשסיים את לימודיו בישיבה התיכונית, התלבט משה אם לעבוד בהדרכת נוער בעיירת פיתוח, או להמשיך בלימודים בישיבה גבוהה. לבסוף החליט לשלב את שירותו הצבאי בלימוד תורה ב"ישיבת הסדר", והחל ללמוד בישיבת "הר-עציון" שבאלון שבות, בגוש עציון.
משה ראה את ייעודו בחינוך נוער בעייתי בעיירות פיתוח וכד', בקירוב לבבות לדרכי תורה ובהוראה, ואמנם הקדיש את כל כוחותיו להכשרת עצמו לתפקיד זה. הוא הבין ששומה על אדם להשקיע בלימוד עצמו, לפני שיבקש ללמד לזולתו.
בשנות לימודיו בישיבה היה פעיל ב"גשר" (תנועה לקירוב לבבות בין שומרי מצוות לבין שאינם שומרים מצוות). לדברי רבו, חיפש את דרכו המיוחדת בעבודת השם. הוא הגה הרבה באהבת ארץ ישראל, בגאולת העם ובכתבי הרב קוק. הייתה לו יכולת ליצור קשר עם צעירים, ורבים ביקשו לשמוע שיעורים ושיחות רק מפיו.
משה אהב את הבריות, הרבה מאוד לעזור לזולת, ואוזנו הייתה כרויה להאזין להתלבטויותיהם ולצרותיהם של אחרים. תמיד שאף להתקדם, תבע מעצמו שלמות ונאבק עם עצמו בעקשנות לתיקון המידות.
היו בו נכונות ורצון לשאת בעול, לעשות לפנים מהמוטל עליו. הוא לא היה מסוגל ליהנות מעמלם של אחרים, ובכל מקום שנתקל בבעיה או במשימה - חש שמחובתו להטות כתף כדי לפתור ולעשות, ולכן לא בחל בשום עבודה. הוא למד תורה בשקידה, ביגיעה רבה וביסודיות, ולא הניח סוגיה, עד שלא נתבהרו ונתלבנו לו הדברים. משה לימד תמיד זכות על חבריו ונזהר ביותר שלא לפגוע בזולת. הוא חש אחריות לחברה בכל מקום והצליח לקרב את הלבבות. היה תם וישר והאמונה להטה בלבו.